הספד תמר בתו

בס"ד מוצ"ש בא, אור לה' שבט, תשע"ח

מכלא גופך חמקת

כנשמה בטהרתה

חופשי לפתע שוב לנוע

ולנסוק, מזמר, בסערה השמימה

נר גדול

הדלקתי אמש בהשראתך.

נעם אחינו,

מתוך התמונה הביט אז

בך ובי, ראה אותי, רואה איך אתה והוא

מתקרבים

בעוד רגע קט

במהירות מסחררת,

אחרי ההמתנה המענה הזאת,

זה אל תוך קרני זרועותיו של זה .

אם אתה כאן עדיין איתנו כפי שאומרים יודעי ח"ן, אתה נקרע ברגעים אלה לא רק בין שמים לארץ, אלא בין ההשתוקקות למפגשך סוף סוף עם נעם, לבין הפרידה מכולנו כאן, ובעיקר מאמא. אמנו האהובה והמדהימה שלימדה אותנו בארבע השנים האלה פרק במסירות, בגבורה ובאהבה. זכית, אבא, יום אחר יום לשמוע את קולה של אימנו, רעייתך, לראות את יפיה המאיר, ולחוש את ידה החמה והאוהבת בתוך ידך.

מי כמוך, אבא, יודע כמה התייסרנו כולנו, אמא וכולנו, לראות אותך בשיתוק, בשתיקתך ובייסוריך.

ברגע זה האחרון לפני המראתך, אני מזכירה לך את הדברים - הקריטיים מבחינתי - עליהם דיברתי איתך בביקורי האחרון.

גם אחותך, דודה נחמה, ביקשה ממני אמש למסור בשמה שרצתה מאד להיות לצידך יותר ולהיות כאן ושולחת לך את אהבתה.

ואבא, בזכרוני, אני מתחילה סוף סוף שוב לראותך בשמחה כפי שהיית - מצד אחד דמות המסוגלת להאיר לרבים את דרכם, כמחנך, כבעל תפילה מחונן, וכמנהיג של קהילה, המשתמש בעוצמה בקולך העוצמתי, הנהנה לגלף לנכדיו מתנות קסומות בעץ זית. ולפתע אני שוב איתך בחצר. בהנאה חוטבת יחד איתך את עצי הזית היפים הנבקעים באמנותיות תחת הינף זרועך המדוייק. ושוב לוקחת לי למיטה, אל בין הסדינים הקרים, בחורף הצפתי הקפוא את חלוקי הנחל גדולים והחמים שחיממת עבורי על תנור העצים. ושוב גם מכניסה ללבי את קולך המזמר בבקר כדי להעיר בנעימתך את מי שאולי יקום בזכותך להשלים מנין, ואי אפשר שלא לזכור את שברונך לאחר הילקחו של נעם ואת זעמך,יגונך צעקותיך וגעגועיך האין סופיים. חיית וחשפת בפנינו אבא את עצמך, בכל עוצמתך רגשותיך כשרונותיך ותעצומות נפשך. השארת עלינו את חותמך בכך שלא הסתרת ולא חסכת מאיתנו מאומה.

לך אליו לשלום, אבא, בכוחך זה, והושעתם יחד את ישראל.