הספד יאיר - בנו בכורו

בס"ד ג' שבט, תשע"ח יאיר יהודה פרשת "בא" - דברי הספד לאבינו

שאלתי מספר נכדים מה זכור להם מסבא לפני שחלה? המילים שהתנגנו מהם בעקביות:

• גדלות, עסוק תמיד בקודש, ראש ענק, ישר, חזק, אכפתי, אחראי, אמתי, יצירתי, לא מתעלם, אומן, יסודי, מדייק, עיניים טובות, רך ואוהב.

• סבא האמין בייחודיות של כל אחד, בחובתנו להאמין בגדלות של עצמנו ולחיות בשליחות על פי מצפוננו.

• הדגמת, אהבת וחינכת סלדת מהבלי הבלים ולא יכולת לסבול רפיון, זלזול, חנופה, או זיוף השראה אדירה לכולנו.

במילים מוכרות מהתפילה, אבא/סבא הוא "אמת ויציב, ונכון וקיים, וישר ונאמן, ואהוב וחביב, ונחמד ונעים, ונורא ואדיר, ומתוקן ומקבל, וטוב ויפה" ולכן "הדבר הזה עלינו לעולם ועד."

חווית האונן מטלטלת. אסור להתפלל. אסור לברך. ההנחיה היא לדום כפי שעשה אהרן. לא לדבר עם אבינו שבשמים לפני שמגיעים למקום שבו אפשר לומר בלב שבור אך שלם: "יתגדל ויתקדש שמיה רבה."

מותר לי בינתיים לדבר רק עמך אבא בדרכך השמימה, אבינו מורנו הרב יוסף דוד בן יעקב, שהקדשת את כל כולך ללכת בדרך אמת ויציב וישר, ללחום מלחמות ה' לקדש ולהגדיל שם שמים בעולם.

בשמך, אבא, שתי מלכויות, יוסף ודוד, מהויות הפוכות ומנוגדות, אתגר מורכב ומסובך בידך נעשו משולבות אחדים בידיך: א) יוסף יסוד עולם, צדיק ומצדיק, חוזה ופותר, השליח והמשרת, נאצל - המבקש את אחיו אך נאלץ לפעול לבדו. ב) דוד מלכות עולם, אוהב ואהוב, משורר ומנגן בקולו, לוחם ללא חת, - המאחד ברוחו, מעורר, פועם ומשפיע. כליך אבא היו מופלאים: מוכשר בכל, שנון, רגיש ומרגש, גיבור, איש חזון, יצירתי; ראיה רחוקה, מכילה ומורכבת - והכל לקודש.

והנה עתה, בהשיבך את “כליך, תליך וקשתך” לבוראך, הם חוזרים ממורקים, אמנם שבורים ומצולקים, אך יציבים, עוצמתיים וטהורים כפי שהיו.

שתי מסעות "לך לך" עברת:

• המסע הראשון אל הארץ אשר הוראית, הוא מסע אל המימוש - מימוש מופלא של כליך בכל כך הרבה תחומים שאי אפשר למנותם.

• המסע השני אל ארץ המוריה, הוא מסע של התבטלות, מסע עקידה שהעסיקה אותנו רבות כמשפחה.

מסע זה האחרון היה קשה ומטלטל, תחילתו בשנת 82 עם נפילתו של נועם והמשכו בשנת 82 לחייך. במבט לאחור, מדובר במסע של אצילות, גבורה ונתינת קודש מסוג אחר – מהפך בלתי אפשרי ממקום של חתירה לשלמות ב"סוף מעשה במחשבה תחילה" למקום של השלמה והתמסרות למופלא מאתנו. ייסורים פיזיים ונפשיים שלא נוכל לתאר – גם אותם צלחת בגבורה בדרך למנוחת עולמים.

אבינו אתה בשתי המסעות. זכות גדולה נפלה בחלקנו להיות בניך - וזה מחייב. מורשתך נהירה ובהירה. ענפיך פרוסים ומניבים, פירותיך טובים ומתוקים, וצוואתך הרוחנית ממשיכה לפעום בתוכנו ובנכדך.

אשריך ואשרי יולדתך – זכית וזכינו – זכותך תגן עלינו.

יהי זכרך ברוך.